מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.ראובן ושמעון נהגו בכלי רכבם והתנגשו בצומת. ראובן, שרכבו ניזוק קלות, תבע את שמעון על נזקו. הם הגיעו להסכם פשרה, לו ניתן תוקף של פסק דין, ולפיו חולקה ביניהם האחריות לתאונה, ועל שמעון הוטל לפצות את ראובן ב-80% מנזקו. לימים תבע שמעון את ראובן בגין אותה תאונה ודרש פיצוי בשיעור 20% מהנזק הכבד שנגרם לרכבו. האם זכאי שמעון לפיצוי זה, על אף אשמו המכריע בגרימת התאונה? סוגיה זו עומדת בלב פסק דין זה.

התאונה והתביעות ההדדיות

2.ביום 18.6.2012 אירעה תאונת דרכים בצומת מעונה שבגליל המערבי (להלן: הצומת), בה התנגשו זה בזה אוטובוס ציבורי להיסע מיוחד (להלן: מיניבוס) ומונית. לשני כלי הרכב נגרמו נזקים, ואלו שימשו מושא לתביעות הדדיות לפיצוי.

תחילה הגיש בעליה של המונית (שנהג בה במועד התאונה) תביעה נגד נהג המיניבוס ונגד מבטחתו, חברת הביטוח מגדל (להלן: חברת מגדל), לפיצוי בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה (תביעה זו תיקרא להלן: התביעה הראשונה). ביום 1.8.2013 ניתן בבית משפט השלום בעכו, במסגרת תא"מ 36406-02-13, פסק דין בתביעה הראשונה (נ/3), בו אושר הסכם הפשרה בין הצדדים (נ/2). בסעיף 1(א) להסכם הפשרה נקבע:

"לסילוק סופי, מלא ומוחלט של תביעת התובע נשוא תיק זה סיכמו הצדדים על חלוקת אחריות ביחס לתאונה, לפיה ישאו הנתבעים ב-80% מהאחריות, ואילו התובע יישא באחריות לתאונה בשיעור של 20%".

בסעיף 1(ב) להסכם הפשרה נקבע סכום הפשרה (49,600 ₪ בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין), אותו התחייבו נהג המיניבוס וחברת מגדל לשלם לנהג המונית.

ביום 29.10.2013 הוגשה התביעה הנוכחית (להלן: התביעה השניה), בה תבעה חברת מגדל את המבטחת של המונית (להלן: חברת הכשרה), לפיצוי בשיעור 20% מהסכום (המשוערך) אשר חברת מגדל שילמה למבוטחתה, בעלת המיניבוס. סכום התביעה עמד על 44,553 ₪ . בכתב התביעה הוטל האשם לתאונה על נהג המונית, ונטען כי בעת שחצה המיניבוס את הצומת, הגיחה המונית ופגעה בחלקו הימני. עם זאת, התביעה לשיפוי חלקי בלבד נומקה ב"זיקה" לפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה.

עדות נהג המיניבוס

3.יהודה סויסה, נהג המיניבוס, העיד על נסיבות התאונה מזווית ראייתו. הוא ציין כי במרחק של 25 מטרים לפני הגיעו לצומת הוא ראה כי מופע הרמזור הינו ירוק מהבהב. כאשר חצה את הצומת הוא הבחין במונית, שהתפרצה אל נתיב נסיעתו מהכביש המגיע אל הצומת מצידו הימני (כמופיע בתרשים ת/1), ואז הוא הסיט את המיניבוס לצד שמאל, אל הנתיב הנסיעה הנגדי. בעת ביצוע סטייה זו, פגעה המונית בצידו הימני של המיניבוס (כמשתקף בתמונות ת/2 - ת/4). לדבריו, בהתקרבו לצומת הוא האט את מהירות נסיעתו ל- 70-60 קמ"ש, ו"גם אם רציתי לבלום לא יכולתי כי אי אפשר לבלום 25 מטר לפני הצומת" (עמ' 2 לפרוטוקול).

עדות נהג המונית

4.נאדר סובח, נהג המונית, העיד על נסיבות התאונה מנקודת מבטו, ושרטט תרשים (נ/1). לדבריו, הוא הגיע לצומת בעת שהרמזור היה במופע אדום, וכאשר נכנס לתוכה עם התחלפות מופע הרמזור לירוק, על מנת לפנות שמאלה, הגיע משמאלו במהירות המיניבוס ושפשף את חזית המונית. לאחר מכן, סטה המיניבוס לכיוון הנסיעה הנגדי, כשבדרכו פגע ברמזור שבצומת. בחקירה הנגדית העיד נהג המונית כי בצומת היה "שדה ראייה פתוח לשני הצדדים", אך אינו יכול לאמוד את המרחק של שדה הראייה לכיוון נתיב הגעת המיניבוס. בהודעתו במשטרה (ת/5) נשאל: "למה לא ראית את הרכב השני מגיע משמאל ששדה הראייה לשמאל כ-300 מ'", והשיב (ההדגשה הוספה - א"ג):

"הסתכלתי על הרמזור עד שהתחלף לירוק ואז הסתכלתי שמאל במרחק שקרוב לצומת ואז יצאתי".

בחקירה הנגדית הוא אמר (ההדגשה הוספה - א"ג):

"אני הסתכלתי בתוך הצומת כשאני נכנסתי הייתה פנויה, אולי לא הסתכלתי רחוק, אבל הסתכלתי בקרבה של הצומת ולא היה כלום" (עמ' 6).

טיעוני חברת מגדל

5.נימוקיו של בא כוחה של המבטחת של המיניבוס לקבלת התביעה הינם כדלקמן:

(א)לאור עדויות שני הנהגים - לרבות דברי נהג המונית המצביעים על כך שנכנס לצומת לא פנויה - רק 80% מהאחריות לתאונה רובצת על נהג המיניבוס ו-20% רובצת על נהג המונית. חלוקת אחריות זו תואמת את תוכן הסכם הפשרה בתביעה הראשונה (נ/2).

(ב)בעוד שבעת התאונה לא היו במיניבוס נוסעים, מלבד הנהג, הרי במונית היו נוסעים. אי זימונם, כולם או חלקם, לבית המשפט לשם מתן עדות אודות נסיבות התאונה פועל לחובת גרסת נהג המונית;

(ג) יש להחיל אף בתביעה השנייה את ההסכמה אודות חלוקת האחריות, שהושגה בתביעה הראשונה, בין בא כוח נהג המונית ובא כוח חברת מגדל, ממספר סיבות: (1) מדובר באותה תאונה; (2)נהג המונית הינו חליף של מבטחתו, חברת הכשרה. משקיבלה על עצמה חברת הכשרה את הכיסוי הביטוחי של נהג המונית, היא קיבלה מניה וביה אף את הסכם הפשרה, אשר הוא צד לו; (3) כאמור, העדויות בתביעה השניה מצביעות על חלוקת אחריות לתאונה באותם שיעורים; (4) במסגרת הסכם הפשרה בתביעה הראשונה קבעו באי כוח הצדדים את חלוקת האחריות האמורה לעיל. מהשימוש במילים "סיכמו הצדדים על חלוקת אחריות .." עולה כי לא התכוונו לקביעת אשם תורם של נהג המונית, כי אם למידת אחריותו לגרימתה; (5) מניעת הצפת בית המשפט בתביעות שונות בגין אותה תאונה, במידה ולא תאומץ הסכמה שמושגת בתביעה שהגיש אחד המעורבים; (6) במקרה דומה (בתאמ (שלום חי') 36117-02-11 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 3.11.2011)) , בו נטען על-ידי חברת הכשרה (שתבעה את חברת מגדל) כי יש לאמץ בתביעה שניה הסכם פשרה שהושג בתביעה קודמת בגין אותה תאונה, קיבל בית המשפט טענה זו, על אף שבהסכם הפשרה לא נכתבו המילים "חלוקת אחריות" אלא "רשלנות תורמת בסך 35% מונחת על כתפי התובעת";